יום שלישי, 20 באוגוסט 2019


לֹא אֶכְתֹּב אֶת הַמִּלָּה "חֶמְלָה"


הִיא מַכְאִיבָה כָּכָה
חֶמְלָה לְעוֹלָם תִּהְיֶה מְקֻפֶּלֶת בְּתוֹךְ הָרִים שֶׁל כְּבִיסָה
הִיא דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה וּמְפֻתֶּלֶת, הִיא פַּעַם נוֹכַחַת וּפַעַם נִשְׁכַּחַת
אֲבָל יֵשׁ וְהִיא פְּנִימִית וְגַם שֶׁהַמַּגָּע בָּהּ נִבְדָּק
בִּזְהִירוּת
כְּמוֹ בֵּין שִׁבְרֵי זְכוּכִית.

וְאִי-אֶפְשָׁר לִכְתֹּב עָלֶיהָ אוֹ אוֹתָהּ כָּכָה – "חֶמְלָה"
אֶפְשָׁר לְהִתְכַּסּוֹת אִתָּהּ יַחַד בַּמִּטָּה
אֶפְשָׁר גַּם לַחְשֹׁב שֶׁהִיא שֶׁלָּךְ וְגַם לִטְעוֹת שֶׁחָשַׁבְתְּ כָּךְ
לַחְזֹר וְלֶאֱסֹף אוֹתָהּ וְגַם לָדַעַת שֶׁתָּמִיד מְאַבְּדִים אוֹתָהּ
שֶׁיֵּשׁ לִמְצֹא אוֹתָהּ שׁוּב וְלִבְדֹּק אִם נִפְצְעָה אוֹ עֲדַיִן שְׁלֵמָה.
וְהִיא אֵינָהּ אֲזוּקָה אֶלָּא מֻתֶּרֶת
וּלַנֶּצַח תִּהְיֶה תְּפִלָּה
שֶׁהַלְוַאי וְאֵדַע
*
מתוך: "הלילה הוא אויב"/שרית שמיר

יום שלישי, 13 באוגוסט 2019


מְקַפֶּלֶת רַגְלַיִם עַל סַפָּה

יוֹגָה נִשְׁכַּחַת אֶל הַגּוּף הַזּוֹכֵר
מְקַפֶּלֶת מֶטֶר שִׁבְעִים נֻקְשִׁים
מְקַפֶּלֶת בְּגָדִים שֶׁרוּחַ הַזְּמַן הֵסִירָה תָּקְפָּם
(הַגּוּף אֵינוֹ דּוֹמֶה לָהּ. זוֹ לֹא הִיא מֵהַשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה)
אֵינָהּ מִתְעַכֶּבֶת עַל סְלִיחוֹת
אֵין נִימוּס בַּהֲלִיכוֹתֶיהָ
אֵין לוֹקְחִים וְאֵין נוֹתְנִים
פָּנֶיהָ אֶל מַעַיְנוֹת עֶדְנָה
אַרְבַּע רוּחוֹת שָׁמַיִם, אַרְבַּע עוֹנוֹת שָׁנָה
הַגּוּף לוֹמֵד מֵחָדָשׁ אֶת הַתְּנוּעָה
כְּבֵדוּתוֹ נִפְרֶדֶת מִן הַנֶּפֶשׁ הָרַכָּה
הִיא לוֹמֶדֶת אוֹתוֹ, אֶת הַגּוּף בִּלְבַד
מְנַסָּה לְהַפְחִית מַכְאוֹבָיו
*
מתוך: "הלילה הוא אויב" שרית שמיר

יום חמישי, 8 באוגוסט 2019


אָמַרְתִּי

הַרְאֵה לִי וְאָבוֹא
וְאֵלֵךְ בְּתוֹךְ הַיָּם כֻּלּוֹ
וְכַפּוֹת רַגְלַי יְלַהֲטוּ בַּחוֹל הַחַם
וְלֹא אַבִּיט יָמִין אוֹ שְׂמֹאל
וְרַק אֶצְעַד אֶל הַקּוֹל
עֵינַי יִבְעֲרוּ
וּשְׂפָתַי יִהְיוּ סְדוּקוֹת וּשְׁקֵטוֹת
וּבְאֵין מַפְרִיעַ
אֶרְאֶה גְּדוֹלוֹת
כִּי נִפְתַּח אֵלַי הַיָּם וְנִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם
וְהִתְמַסְּרוּת תִּהְיֶה בִּי
רַחֲבַת יָדַיִם

*

(מתוך: הלילה הוא אויב/ שרית שמיר)

יום ראשון, 12 במרץ 2017

חמש בבוקר / שרית שמיר

חמש בבוקר
הבית רועש את עצמו
אנשי הבית שלי באים והולכים
בפינות שבתחתית המדרגות מונחות נעליים
אני מרימה אותן, הופכת, מתבוננת בסוליות,
קוראת את צעדי הדרך, שם בספק אני שייכת
אנשי הבית שלי נאספים אל מטבח אחד
אש בכיריים ותאווה נעשית זמינה בין הקירות
אני מתבוננת לראות את העקבות
על השיש, על דלפק המטבח, על הרצפות,
אנשי הבית שלי ממלאים צלחות
בצלחות המלאות אין לי עוד ספקות
 הנה אני מתרחשת

יום רביעי, 21 בדצמבר 2016

מתוך ספר השירה "כמעט רנסנס" / שרית שמיר



את הספר אפשר להזמין במייל : sarit066@gmail.com

זה לא ה מה זה ה איך מתוך ספר השירה - כמעט רנסנס/שרית שמיר

זֶה לֹא הַ מַה
זֶה הַ אֵיך
כָּכָה רָצִיתִי לוֹמַר
וְשָׁתַקְתִּי
כִּי גַּם אֲנִי אֶת הַ מַה לוֹמַר יָדַעְתִּי
וְאֶת הַ אֵיך לוֹמַר פָּחוֹת יָדַעְתִּי
וְהַ אֵיך הוּא זֶה שֶׁתָּמִיד נִשְׁאַר
 וְגַם אִם הַ מַה חָזָק יוֹתֵר מִכָּל אֵיך
*
(השיר החותם את ספר השירה החדש שלי "כמעט רנסנס").

את הספר אפשר להזמין דרכי במייל - sarit066@gmail.com



יום רביעי, 14 בדצמבר 2016

כמעט רנסנס / שרית שמיר (אסופת שירה חדשה)

יָכֹלְתִּי לוֹמַר -
אֲנִי מִתְגַעְגַּעַת, זֶה זָכוּר בִּי יָפֶה
כָּכָה, כְּשֶּׁכַּפּוֹת הָרַגְלַיִם שֶׁלִּי מְטַיְּלוֹת,
עַל עָלִים יְבֵשִׁים וּשְׁבִירִים בְּצִדֵּי הַכְּבִישִׁים
יָכֹלְתִּי לוֹמַר שֶׁיֵּש בִּי כִּסּוּפִים אֶל פְּסִיעוֹת קוֹפְצָנִיּוֹת
כְּשֶׁצְּעִיפִים מְגִנִּים חוֹבְקִים צַוָּאר וּכְתֵפַיִם
וּכְפָפוֹת שׁוֹמְרוֹת אֶת כַּפּוֹת הַיָדַיִם.
הַתְּשׁוּקָה לְהַרְעִישׁ הָיְתָה כֹּה גְּדוֹלָה -
יִתָּכֵן שֶׁאָהַבְתִּי אֶת צְלִיל הַשְּׁבִירָה.
יָכֹלְתִּי לוֹמַר אֶת כָּל זֹאת -
יְלָדִים לֹא הָיוּ בִּי עֲדַיִן בָּעֵת הַזֹּאת
וְאִמָּהוּת לֹא הִגְדִּילָה בִּי עֲדַיִן רַכּוּת
וְלֹא יָדַעְתִּי לְהַבִּיט מַעְלָה אֶל עֲנָפִים עֵירֻמִּים
וּלְהַרְגִּישׁ בְּדִידוּתָם בְּקוֹר הָאֵימִים
אוֹ אֶת רַגְלַי רוֹמְסוֹת יֹפִי מַפְעִים.
(מתוך ספר השירה החדש שלי "כמעט רנסנס")